"השותפות המושלמת"
הופעתם הראשונה של מרגוט פונטיין ורודולף נורייב
שלום חברים,
לפניכם קטע נוסף מתוך אחד הפרקים בספר שלי - הפרק נוגע בחייה של "הגברת הראשונה של הבלט המלכותי" - דיים (Dame) מרגוט פונטיין. לפניכם כמה קטעים על היכרותה עם שותפה האגדי רודולף נורייב:
מרגוט פונטיין נפרדה
מהפרטנר הקבוע שלה במשך 10 שנים, מייקל סאמס (Michal Somes –
1917-1994)
אשר פרש בשנת 1961. מייקל, שהיה מבוגר ממנה רק בשנתיים, פרש נוכח גילו המתקדם,
והיו כאלו שגם טענו כי על מרגוט לסיים את קריירת הריקוד שלה. אולי כחלק ממעבר לתפקיד
הניהולי, מרגוט קיבלה מנדט להזמין כוכב או כוכבת בעלי שם עולמי לערב גאלה שהינו
גיוס כספים למען האקדמיה המלכותית לריקוד. לאחר שניסתה את הרקדנית הרוסיה המפורסמת
בעולם דאז, גאלינה אולנובה (Galina Ulanova 1910-1998), אשר לא יכלה להגיע בגלל
התחייבות קודמת, בחדר הישיבות באקדמיה הועלה הרעיון להזמין את רודולף נורייב
שבדיוק ערק לאחרונה.
הרעיון התקבל
בברכה, וכיוון שהרקדן היה באותו זמן בקופנהגן, הדרך ליצור איתו קשר הייתה בין קולט
קלרק (Colette Clark), שהייתה אחת האחראיות לערב
הגאלה, לבין מורה לבלט מדנמרק שעבדה עם רודולף בשם וֵרה וולקובה (Vera Volkova). כיוון שמרגוט הייתה אחראית על גיוס הכוכב לאותו הערב היא קיימה
קשר רציף עם קולט כדי לברר בדיוק מהו טיבו של הכוכב ועל מוכנותו להופיע. השיחה
התנהלה בערך כך:
קולט: הוא אומר שהוא רוצה לרקוד איתך
מרגוט: מעולם לא ראיתי אותו, וחוץ מזה אני אמורה לרקוד
את "רוח הוורד" עם ג'ון גִילִפין. תשאלי את ורה אם הוא רקדן טוב.
קולט, ביום למחרת: ורה אומרת שהווא מתעקש לרקוד איתך,
ושהוא נפלא.
מרגוט: לי הוא נשמע טרחני למדי:
קולט: לא, אומרים שהוא בלתי רגיל. הם אומרים שיש לו
כזו נוכחות, שהוא צריך רק ללכת על הבמה ולהרים את הזרוע שלו, וכבר אפשר לראות את הברבורים
ליד האגם. אני חושבת שאת צריכה לרקוד עם נורייב כמו גם עם גִילִיפין
מרגוט: ככל שאני שומעת עליו יותר הוא נשמע לי יותר
גרוע. אני לא מתכוונת בתור רקדן, אבל למה שהוא ירצה לרקוד איתי שהוא בן 23 והוא
מעולם לא פגשתי אותו אפילו?
קולט: טוב, ורה אומרת שהוא גאון. היא אומרת שיש לו את
"הנחיריים", את מבינה למה אני מתכוונת? לאנשים גאונים יש
"נחיריים"..
זו למעשה הייתה
התקשורת הראשונה בין הזוג שעתיד להיות ידוע בתור "השותפות המושלמת בעולם
המחול".
בשלהי 1961, פנתה נינט
דה וולואה (מייסדת ומנהלת הבלט המלכותי) למרגוט ואמרה שהיא מתכננת להזמין את נורייב לרקוד עם הלהקה
בעונה הקרובה, והיא מציעה למרגוט לרקוד איתו את הבלט "ג'יזל". בהתחלה,
מרגוט לא ראתה את הרעיון בעין יפה וחששה שאם השניים יצטוותו, כאשר הוא כוכב רוסי
עולה בן 23 והיא בלרינה אנגליה בת 42, זה יראה כמו "כבש שרוקד עם בשר
כבש". היא ביקשה יום לחשוב על זה, וכאשר שבה לביתה היא הבינה כי הוא יהיה
הסנסציה הגדולה של העונה הבאה ואם היא תוותר על ההזדמנות לרקוד איתו היא תישאר
מאחור. מכך עזרה הרקדנית אומץ והחליטה לקחת על עצמה את התפקיד עם הכוכב הצעיר
ולמעשה לצאת לאתגר חדש בקריירה.
ה-21 בפברואר 1962,
הופעת הבכורה של ג'יזל, היה התאריך לו ציפה כל עולם הבלט בלונדון – בעיקר אלו שהיה
ברשותם כרטיס (לאותו מופע נדחו 70 אלף הזמנות לכרטיסים). בקופות הכרטיסים אף
התרברב אחד המוכרים ואמר "אפילו המלכה בעצמה לא תוכל להיכנס". כיוון שרודולף התחנך בבלט הרוסי אשר ממעט בפנטומימה ביחס
לבלט האנגלי אשר הרבו בה, הרקדנים נפגשו בעיקר במרכז – בעיקר בריקוד בה רוכזה מירב
ההבעה הדרמטית. הסימטריה של שני הרקדנים הייתה כה מדהימה עד שנינט דה וולואה העירה
בעצמה כי "בלתי אפשרי להאמין שהשניים לא גדלו באותו בית ספר". היה נראה
שהם שומעים את המוזיקה באותה הדרך ושהאחד היה צילו או המראה של השנייה – "שני
קצוות שנפגשים ויוצרים שלם".
מרגוט ורודולף
התמסרו לחלוטין לתפקיד עד כדי כך שהקהל כמעט ולא שם לב שהם בעצם משחקים. רודולף
משחזר:
"אני הייתי אלברכט (דמות הרקדן הראשי
בג'יזל), ואלברכט היה מאוהב בג'יזל; על הבמה ראיתי אותה דרך עיניים של מאהב".
כאשר המסך ירד בסוף
ההופעה לא היו בכלל תשואות למשהו כמו דקה. אף אחד לא האמין למה שנראה – סמל הבלט האנגלי אשר הופיעה עם בחור רוסי
בן מחצית מגילה, ושניהם נראו ביחד כשילוב מושלם. כאשר הם קדו לראשונה באחד מתוך 23
ההדרנים שדרשו מהם (השיא היה בבכורה שביצעו השניים ל"רומיאו ויוליה" –
43 הדרנים), מרגוט שלפה את אחד מהורדים האדומים בזר שלה, אשר נשלח על ידי בעלה
והגישה אותו לרודולף שהוא מצידו, באופן שאינו הולם את המעמד אך הולם את אופיו
הפראי, ירד על ברכו ונשק לידיה.
העיתונות הריעה
לעידן חדש בבלט.
| קישור לביצוע ג'יזל (1962) מרגוט פונטיין ורודלף נורייב |
רודולף ומרגוט היו קרובים מאד כל הקריירה המקצועית שלהם ורודולף אמר כי היא "עיצבה את הקריירה שלי, בזכות הכימיה שהייתה בינינו... היא הייתה חברה טובה מאד שלי – כמו משפחה. למעשה היא הייתה המשפחה היחידה שהייתה לי". אכן האינסטינקט האימהי של מרגוט והאש התמידית של רודולף הצעיר ממנה השלימו היטב אחד את השנייה.
יחד עם זאת, קשה
להתעלם מהשאלה הצהובה לגבי קיומם של יחסים אינטימיים בין השניים ועל כך תשובות
שונות ומשונות – על אף עובדת היותה נשואה והיותו הומוסקסואל (בדרך כלל) הם עדיין
היו בכל העולם יחד והמון זמן לבדם. עם זאת, אולי את התשובה החשובה ביותר לשאלה זו
אפשר למצוא באמרתה של הביוגרפית של מרגוט פונטיין, מרדית' דיינמן (Meredith Daneman):
"אולי האיחוד האינטימי ביותר שאמן יכול לחשל עם
אדם אחר, יהיה עם זה שהוא חולק, לא את מיטתו, אלא את החלום שלו."
"הבלט הרומנטי והניאו-קלאסי
יצירות, יוצרים, ומבצעים בלתי נשכחים"
