"שחרזאדה" - מהפכה ניאו-קלאסית

חבריי היקרים, 

"שחרזאדה" 

לאחר שנכחתי בקונצרט של בו הפילהרמונית הישראלית, ביצעה את היצירה "שחרזאדה" של ניקולאי רימסקי-קורסקוב, עלה בי הדחף לשפוך מעט אור על אחת מיצירות הבלט האהודות והאהובות ביותר – "שחרזאדה" מאת הכוריאוגרף פורץ הגבולות – מיכאיל פוקין. 

עד סוף המאה ה-18, מופעי בלט היו בעיקר אמנות של מחוות. לדוגמה, ג'יאקומו קזנובה, "רודף השמלות" האגדי, מתאר את החוויה הראשונה שלו ממופע בלט כמוזרה למדי – אדם הולך באיטיות רבה עד מרכז הבמה ואז קד קידה בחינניות. קזנובה הופתע למדי לראות את הקהל משולהב לחלוטין מביצוע הרקדן, והחברו שהיה עמו הסביר לו שהרקדן כרגע עשה מחווה מושלמת, וליותר מזה אין כל צורך.

מריוס פטיפה
1818-1910

בעידן הרומנטי מהמאה ה-19, עם העלייה של הפרימה בלרינה האגדית מרי טליוני, הייתה התפתחות משמעותית בבלט הקלאסי בכך שחוברו ביחד עלילה וריקוד למה שנקרא ""בלט הפעולה" ("Pas De Action"), אשר היה למעשה פנטומימה. דוגמאות רבות לבלט הפעולה ניתן למצוא בבטים של מריוס פטיפה, כמו למשל מסצנת "הפונדק" בבלט הקלאסי דון קישוט.

מריוס פטיפה, הכוריאוגרף של אגם הברבורים, מפצח האגוזים, לה באיידר, ועוד בלטים קלאסיים רבים, היה גם המנהל האמנותי של תיאטרון הבלט האימפריאלי (הידוע גם בתור תיאטרון המרינסקי/ קִירוֹב)  בסנט פטרבורג, רוסיה. אותו המקום בו מיכאיל פוקין גדל, חונך והתאמן למצויינות בבלט קלאסי. למעשה, הוא היה כה מוכשר שבעת סיומו את האקדמיה האימפריאלית לבלט (הידוע כיום בתור אקדמיית וגנובה) בשנת 1898, מריוס פטיפה כתב מכתב נוקב להנהלת התיאטרון כדי לקדם את פוקין ישירות לתפקיד סולן, ולדאוג שירוויח 66 רובל במקום 50 (הבדל משמעותי מאד באותם ימים).

מאידך, לפוקין היו בעיות אמנותית חריפות עם עבודותיו של פטיפה בפרט ועם בלט קלאסי בכלל – במכתבו המפורסם משנת 1904 להנהלת התיאטרון, מופיעות שאלות מהותיות ביותר:

"מדוע בבלט המתרחש במצרים הרקדנים לא לבושים לפי צו התקופה? מדוע רקדנים מבצעים אי אלו תרגילים קשים? מה הם מנסים להביע? הרי ללא אקספרסיביות הריקוד היה פשוט אקרובטי, מכני וחסר משמעות. למה הרגשות פסיכולוגיות בבלט תמיד מועברות במחווה או סדרה של מחוות אשר לא מתארות או מסמלות שום דבר?למה על הזרועות להיות תמיד מעוגלות, על הגב להיות ישר והרגליים מסובבות החוצה עם העקבים לפנים? למה הטכניקה בבלט מוגבלת לתנועת הגפיים התחתונות ומעט מנחים מקובלים של הזרועות, כאשר כל הגוף אמור להיות אקספרסיבי עד השריר האחרון? למה הרקדנית עולה על קצות הבהונות ("Sur les Pointes") שלא בכדי להעביר את ההרגשה שהיא מתנתקת מהקרקע אלא רק בשביל להדהים את הקהל בכוח ובסיבולת שלה? למה הריקוד תמיד אינו הרמוני עם הסיפור, התלבושת והתקופה?" לכל אחת משאלות אלו הוא זכה לאותה תשובה: "בגלל שזו מסורת".

 Beaumont. C.W., (1981). Mikhail Fokine and His Ballets. Dance Horizons, pp.22

מיכאיל פוקין 
1880-1942

רעיונות פורצי דרך אלו של שבירת המוסכמות המסורתיות אך שמירת השפה והטכניקה הבסיסית של בלט קלאסי היו אבני הבוחן של כל יצירותיו המפורסמות. בכמה מיצירות המופת המפורסמות ביותר ברפרטואר הבלט אשר נוצרו על ידי פוקין – "מות הברבור" (1905), "ציפור האש" (1909), "פטרושקה" (1911) ועוד רבות אחרות, ניתן לראות בבירור את החדשנות שהייתה הבסיס למכתב שלו משנת 1904. אחד הבלטים האהובים והמיוחדים ביותר של מיכאיל פוקין הוא "שחרזאדה" (1910).

הסיפור  של הבלט הוא למעשה הפרולוג של האפוס "סיפורי אלף לילה ולילה", אשר בו הסולטאן שארייר נבגד על ידי הפילגש האהובה עליו זְבִּיידַה, וכיוון שהוא כל כך נפגע מכך, הוא מחליט לשאת אישה חדשה מדי לילה, ואז להשליכה לבור עמוק. לאחר כ-300 נשים, שחרזאדה מגיעה לסולטאן ובלילה הראשון שלהם יחד היא מספרת לו סיפור כה מרהיב ומעניין, אך ללא סופו, ואותו היא מבטיחה שהיא תספר לו בליל המחר. וכך חוזר חלילה אלף לילות וסיפורים נוספים, עד שהשניים התאהבו והקימו משפחה יחדיו.

בפרולוג של הסיפור, הסולטאן, בהיותו מתוך ספקותיו לנאמנותה של זביידה, אומר לה שהוא יוצא למסע צייד למספר שבועות וחוזר מוקדם מהצפוי, רק כדי לגלות שהשפחות בהרמון שיחררו את העבדים מהצינוק, מה שהביא להתרחשותה של אורגיה ענקית כשבמרכזה – עבד הזהב וזביידה, הנאהבים האמיתיים והסודיים, אשר נמצאים בעיצומו של דואט עמוק, חושני וארוטי.

כעת, לאחר כל הסקירה של הרעיונות ההיסטוריים והאומנותיים הללו, נוכל להינות מהדואט הגדול בשחרזאדה באופן עמוק ביותר – דרך הבנת האלמנתיים האמנותיים המהפכניים של פוקין:

בכל הנוגע לתלבושות, יש מקום לשאול היכן הטוּטוּ ונעלי הפוינט של הרקדנית? היכן מכנסי הטייטס המסורתיים של הרקדן? -  אין להם מקום בהרמון הסולטן...

מבחינת הכוריאוגרפיה, נמצא זה ברור למדי שהרגליים של זביידה כמעט אף פעם לא מסובבות החוצה והיא למעשה רוקדת שרגליה מקבילות רוב הזמן. יתר על כן, כיצד כוריאוגרף רוסי בשנת 1910 ממציא כל כך הרבה מחוות וצעדי ריקוד אוריינטליים עבור הידיים, הזרועות ולמעשה כל הגוף? למען השראה למחוות ואלמנטים אלו, בימי אשר קדמו בהרבה להמצאת מכשיר הוידאו, מיכאיל פוקין נהג ללכת למוזיאון הרוסי כדי ללמוד פסלים וציורים של אלילים הודים, ואת אותם רעיונות הוא יצר ככוריאוגרפיה עבור הבלרינה.

מוטיב כוריאוגרפי מבריק נוסף נמצא באלמנטים הווירטואוזים של עבד הזה (אשר במקור היה ואסלאב ניז'ינסקי הפנומנאלי). למעשה, כמעט כל הפירואטים המדהימים והקפיצות הגבוהות שהוא מבצע מסתמיים כאשר הרקדן כורע על הרצפה – מסתכל על אהובתו מלמטה – ממש כמו עבד...

אחד העקרונות המהפכניים ביותר של פוקין היה לגבי השימוש בלהקת/גוף הרקדנים ("Corp De Ballet") – היינו שימוש באנרגיה של הקבוצה. כאשר בבלט "פטרושקה" להקת הרקדנים מהווה קהל של אנשים בפסטיבל ובבלט "הסילפידות" (1909) הלהקה מהווה את ההשראה האתרית עבור הסולנים, בדואט הגדול ב"שחרזאדה" אנו רואים את כי להקת הרקדנים ברקע הינם שפחות ועבדים אשר יוצרים אווירה אירוטית ביותר, בשימושם במחוות הנראות כאספסוף של שושנות ים. ואם זוכרים כי כחצי מאה קודם לפני הבכורה של יצירה זו היה זה בלתי חוקי לנשק בחורה בפומבי ברוב אירופה, קל להבין מדוע הבלט הזה נקרא בעבר "האורגיה האוריינטלית"...

תהנו מהווידאו המקושר לתמונה מטה חבריי היקרים. וכמובן תרגישו חופשי להגיב J

הדואט הגדול מתוך "שחרזאדה" בביצוע אלזה לייפה וויקטור ירמנקו (2003)

יומנו של פוקין

הדואט נלקח מהאוסף המדהים הזה

Scheherazade (1910) - A New & Erotic Classical Ballet

"I may not know art, But i know what I like!"

"Scheherazade" 

After attending the concert of the Israeli Philharmonic playing the wonderful "Scheherazade" score by Nicolay Rimsky-Korsakov last Sunday, I felt an urge to shed some light on one of the most acknowledged and favorite ballet creations – "Scherazade" by the ground braking choreographer – Mikhail Fokine.

In the next essay I will give an interesting perspective of the evolution of classical ballet - regarding the elements of drama and expressiveness, which were greatly affected by Mikhail Fokine.

Until the late 18^th century, ballet performances were pretty much the art of gestures. For example,  Giacomo Casanova, The legendary "Womanizer", recalls his first experience of a ballet performance in Paris as being fairly strange – a man walking very slowly till the center of the stage, and then bows gracefully. Casanova was very surprised to see the crowd going wild about his gesture, and his friend explained to him that the dancer made the perfect gesture, and after that there is a need for nothing more...

In the romantic era from the 19^th century, with the rise of the first prima ballerina Marie Taglioni, there was an important evolution of the classical ballet in combining a story to the dance –The Pas de Action, which was pretty much Pantomime.  Some of the most popular Pas de Actions can be found in Marius Petipa's Ballets, such as the Tavern Scene from the classical ballet 

Marius Petipa
1818-1910

"Don-Quixote". 

Marius Petipa, The choreographer of Swan Lake, Nutcracker, La Bayadere and so many others classical ballets, was also the artistic director of the Imperial Ballet Theatre (A.K.A the Mariinsky / Kirov Theatre) in St.Petersburg, Russia, where Mikhail Fokine was born, raised and trained to ballet excellence. In fact, he was so talented, that when he graduated from the Imperial Ballet Academy (A.K.A Vaganova Academy) in 1898, Marius Petipa wrote a very strict and harsh letter to force the management of the theatre to make young Fokine to be a Soloist, without being a Coryphée  first, earning 66 Rubbles instead of 50 (Big difference in those days).

On the other hand, Fokine had some burning artistic issues with Petipa's work and classical ballet in general.– In a famous letter that he wrote at the year 1904 to the management of the theatre, he asked the following questions:

"Why in an Egyptian ballet were the dancers and costume and the supers in the dress of the period? Why did a certain dancer execute such and such difficult steps, what were they intend to express, for surely if dancing was not expressiveness it became acrobatic, mechanical and meaningless? Why in a ballet was a psychological feeling always by a fixed gesture or series of gestures which neither described nor symbolized anything? Why must the arms be always rounded, the back straight and the feet always turned out with the heels to the front? Why was ballet technique limited to the movement of the lower limbs and a few conventional positions of the arms, when the entire body should be expressive to the last muscle? Why did a dancer rise sur les pointes not to convey the impression that she was rising from the ground, but in order to astonish the audience with their strength and endurance? Why was the style of a dance always inharmonious with that of the theme, its costume, and its period?"

But to each question he received the stereotyped answer: 

"Because it is Tradition". 


 (Beaumont. C.W., (1981). Mikhail Fokine and His Ballets. Dance Horizons, pp.22)

Mikhail Fokine
1880-1942

These ground braking ideas of escaping the traditional limitations but maintaining the basic language and technique of classical ballet were the cornerstones of all his famous creations. In some of the most essential masterpieces of the ballet repertoire that were choreographed by Fokine - "Dying Swan" (1905), "Firebird" (1909), "Petrushka" (1911), and many others, you can obviously notice the breakthroughs that were the basis vision of his letter from 1904. One of the most acknowledged and special ballets is Fokine's "Scheherazade"(1910).

The story for the ballet is the actually the prologue for the classic "One thousand and one night tales", in which Sultan Sharyar is betrayed by his beloved mistress Zobeida, and being so hurt by that, he decides to wed a new woman every night, and then to throw her into a deep hole. After about 300 women, Scheherazade comes to the sultan and on their first night together, she tells him the most magnificent story, but without its ending, and says that she will continue tomorrow night. The same goes for the next thousand nights and thousand stories, and during that they fell in love and made a family together.

In the prologue, the sultan, being suspicious of Zobeida, tells her that he is going on a hunting venture for several weeks and comes back earlier than expected, just to find that the mistresses have freed the slaves from the dungeon and a huge orgy is going on - - And in the midst of it all, the Golden Slave and Zobeida, the true and secret lovers, are having a deep and sensual erotic duet.

Now, after reviewing all the historical ideas by, we can enjoy the Grand Pas De Deux of Scheherazade in a much deeper level - through Fokine's revolutionary artistic elements:   

Costumes – Where is the ballerina's Tutu's and Point shoes? Where are the man tradiaional ballet tights – they have no room being in a Sultan's Harmon…

Choreography – It is of course very noticeable that Zobeida's feet are almost never turned-out in the dance but actually are kept parallel most of the time. Moreover – how does a Russian choreographer in the year 1910, comes up with so many seemingly oriental gestures for the arms, hands and literally the entire body? To get the inspiration for these gestures and elements, in days much prior to the invention of the VCR, Mikhail Fokine used to go to the Russian Museum in order to study sculptures and paintings of Hindu idols, and the same ideas he choreographed for the Ballerina. 

Another brilliant chorographical element is found in the golden slave's virtuoso elements (that were originally made for the phenomenal Vaslav Nijinsky). Literally almost all the amazing pirouettes and high jumps the that he executes, ends with the dancer crouching on the floor – looking at his beloved from below – just like a slave… 

One of Fokine's most revolutionary principals regarded the use of the Corp de ballet – literally using their energy as a group. When in "Petrushka" the group acts as a crowd in a festival and in "Les Sylphides" (1909) the group acts as the ethereal inspiration for the soloists, in the Grand Pas Des Deux of "Scheherazade" we see the entire Corp de ballet in the background are slaves and mistress that creates the most erotic atmosphere with the use of gestures that appear as a somewhat huge pack of sea anemones. Baring in mind that about half a century prior to the premier of this creation it was illegal to kiss a girl in public in most of Europe, it is easy to understand why this ballet was also referred to as "The Oriental Orgy"…

Enjoy the video Hyper-linked at the picture below my dear friends… and feel free to comment J

"Scheherazade" Grand Pas De Deux performed by Ilze Liepa and Victor Yeremenko (2002) 

Fokine's Diary

 The Pas De Deux is  taken from this amazing compiliation