חברים יקרים,
לפתיחת הבלוג החדש
שלי, הנוגע בנושאים, בלט, אמנות, היסטוריה, ושאר נושאים עמוקים ויפים, חשבתי שהדרך
הטובה ביותר להתחיל תהיה כמו שאני פותח את סדרת ההרצאות שלי "הבלט הקלאסי – נזר התרבות המערבית".
ההרצאה הראשונה
נקראת "מיכאיל ברישניקוב – כיצד הופך עריק
רוסי להיות כוכב תרבות אמריקאי". עם כל הדברים שנאמרו ונכתבו על כוכב הבלט,
באופן אישי, אני אוהב לספר את סיפורו דרך עיניה של הפרטנרית האמריקאית שלו – גלזי קירקלנד (Gelsey
Kirkland).
 |
| גלזי קירקלנד |
גלזי נולדה ב1952,
ארבע שנים לאחר ברישניקוב, בעיר פנסילבניה שבארצות הברית. כמו אחותה הבכורה
ג'ואנה, היא התחילה להתאמן בבלט קלאסי ולקחה זאת ברצינות יתרה למין הרגע הראשון. מלבד שעות רבות של אימונים, כולל אימוני גמישות
דמויי עינויים עם חברתה למען שיפור הסיבוב החיצוני של רגליה (Turn Out), היא הייתה מתאמנת אפילו מתוך שנתה – בספרה האוטוביוגרפי "רוקדת על קברי" (Dancing on my grave), היא מספרת שהיא הייתה
הולכת מתוך שינה, ולמעשה מתרגלת צעדי בלט, כשאפילו בגיל 13 אמה תפסה אותה ב-3
לפנות בוקר עם בתיק של הבלט על כתפה, עומדת לצאת לשיעור. עם גישה שכזו, דבר לא יכל
לעצור בעדה – לטוב או לרע.
בשנת 1972, לאחר 5
שנים בלהקת הניו יורק סיטי בלט, ולאחר שהרוויחה את הערכתו האישית של "אלוהי
הלהקה" (ומייסדה) ג'ורג' בלנשין, היא הצטרפה לסיבוב הופעות של הלהקה ברוסיה.
הופעתה הראשונה בסיבוב הייתה לרגע מכריע
בחייה – כיוון שלא הייתה רגילה
לשיפוע הקל אשר קיים בבמות ברוסיה (אשר נועד להטיב את הצפייה על הקהל הרב ואף לגרום לניתור הרקדן להראות גבוה יותר). למרות השבחים שקטפה ממבקרי המחול,
גלזי הייתה בטוחה שהיא רקדה איום ונורא. היא לקחה את זה כל כך קשה, שהיא הפסיקה לאכול
למשך כל הסיבוב הופעות ולימים רבים, עמוסי חזרות ואימונים, היא לא הכניסה דבר
לפיה. תקופה זו סימנה את תחילת מאבקה עם הפרעות האכילה.
לאחר מספר הופעות
בסיבוב, גלזי הייתה הרקדנית היחידה מכל הלהקה שרצתה ללכת לבקר ב"אקדמיית
וגנובה" (Vaganova Academy). לאחר שראתה שיעור בנות
באקדמיה בה התאמנו גם פבלובה, מקרובה, נורייב, ברישניקוב וכוכבים רוסים גדולים
אחרים, היא הופנטה לחלוטין והיא הבינה שהיא לעולם לא תהיה בלרינה רוסיה – הסינכרון המושלם של תנועות הכיתה והדיוק של
הטכניקה הרוסית היה משהו שהיא לא חשבה שהיה אפשרי.
גלזי הייתה גם
היחידה שהצליחה להתגנב לתוך "תיאטרון קירוב" לראות שיעור בלט של גברים.
היא מספרת את חוויתה כאכזבה מסוימת, בראותה את הרקדנים הרוסים כמין פצועים
ושחוקים, באופן שנראה שהם עלולים להתפרק בכל רגע. ואז נכנס לסטודיו בחור צעיר
ובלונדיני הלבוש סוודר גולף, בחור צעיר שכולם נטו לכבד באופן בולט ביותר.
 |
| ברישניקוב בסוודר גולף |
ליד גלזי
ישב אדון מבוגר אשר באופן מפתיע ידע אנגלית (עד היום קשה למצוא ברוסיה אדון מבוגר
שמדבר אנגלית, על כל שכן לפני 40 שנה...), אשר אמר לה שזהו מיכאיל ברישניקוב.
זה מיכאיל
ברישניקוב?? הרקדן הרוסי המהולל? הבחור הנמוך הזה בעל הפרופורציה המוזרה?... האכזבה הגדולה החזיקה רק רגעים ספורים, עד שהרקדנים פינו את הסטודיו כדי
שברישניקוב יתרגל את הוריאציות מתוך הבלט "דון קישוט".
המחשבה הראשונה
של גלזי הייתה כי:
"הוא חייב
להיות הרקדן הטוב ביותר על הכוכב הזה. הכישרון שלו היה מעבר לכל מחמאה. הדרך שהוא
נורה לאוויר ללא כל הכנה נראית לעין. הצעדים התמזגו יחדיו מבלי לאבד את הגדרתם; הוא
היה סרט מהלך. נראה היה כי הוא איכשהו הצליח להתיך יחדיו טכניקה וסגנון לכדי קול
מושלם. האדון לצידי נטה אליי שוב ומודיע לי בגאווה רוסית לא מבוטלת 'דרך אגב, הוא
רק חזר מכמה שבועות חופש, עדיין מנסה להתגבר על פציעת קרסול' הייתי מרותקת".
 |
| "נורה לאוויר ללא כל הכנה נראית לעין" |
זו הייתה הפעם
הראשונה ששני הרקדנים הללו נפגשו. שנתיים לאחר מכן, לאחר עריקותו של ברישניקוב
למערב, גלזי הייתה הפרטנרית הקבועה שלו (אך לא היחידה) למשך זמן מה, כשביחד הם
הופיעו אף בהופעתו הטלוויזיונית הראשונה של ברישניקוב בארצות הברית, בביצוע לדואט
הגדול מתוך "דון קישוט":
אני מקווה שנהניתם לקרוא על הרגע המיוחד הזה בעולם הבלט הקלאסי, לדעתי לפחות. אתם כמובן מוזמנים
גם להגיב את חוויתכם..
בפעם הבאה, חבריי
היקרים, אחלוק עמכם חלק מניתוח אמנותי לבלט הרומנטי "ג'יזל" אחת היצירות
האהובות עליי...
ברכות לשלווה,
השראה ואהבה,
גיא באום.
 |
| "Gelsey Kirkland & Mikhail Baryshnikov" |
נ.ב
כדי לקרוא בהרחבה
על סיפור חייה המדהים אתם מוזמנים לרכוש את ספרה האוטוביוגרפי, וכדי לראות את ההופעה
הראשונה של ברישניקוב בטלוויזיה האמריקאית, אתם מוזמנים לרכוש את ה-DVD
הקרוי:
"Baryshnikov
Life at Wolf Trap".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה